כנס טכנולוגיות מתקדמות לבעלי צרכים מיוחדים: רובוטיקה, תקשורת והבית החכם (חלק ג')

לחלקים הראשון והשני של הפוסט.

רובוטיקה ותקשורת

דוד וידר (שגם חבר באתר זה) מחברת 'יורוקום' הציג מכשיר טלפון דיגיטלי קוי ותליון לחץ מצוקה שמאפשרים חיוג ישיר למספרי טלפון מתוכנתים מראש, בלחיצת כפתור.  היתרונות הבולטים של המכשיר הם אפשרות של שיחה מתפרצת באין מענה של עונד התליון, וחיוג וניהול שיחה דו כיוונית באמצעות התליון – לחצן המצוקה.

דר' מרינה פרידין מהמרכז האוניברסיטאי אריאל הציגה פיתוח של רובוטים חברתיים ככלי עזר לגננת.  מבט בכותרת מעורר אולי רפלקס של התנגדות, אבל שימו לב שזהו רק כלי עזר.  רובוט יכול בקלות לשמש כבובת משחק חכמה אשר אוספת מידע, מדווחת לגננת ומוסרת משוב לילד.   הרובוט יכול לשמש כמתווך באינטראקציה קבוצתית וגם אחד על אחד.

יקותיאל פקר מחברת 'אלביט' הרצה על פיתוח של עכבר מונחה עין לאנשים בעלי שיתוק או מוגבלות בניוד ידיים.  זוהי מערכת פשוטה המורכבת ממצלמה ויחידת עיבוד מידע ומבוססת על זיהוי ומיקום תנועת העין.

ועומר עינב מ'מימוש ידע'  הציג עולם עתידני לכאורה של עזרה רובוטית.  לכאורה, משום שחלק מהמכונות כבר מפותחות וחלקן בפיתוח.  שימוש ברובוטים כגוף עזר בשיקום לקויי תנועה היה פופולרי בכנס זה.  הרובוט יכול להיות רגיש לניואנסים קטנים בהתנהגות או תנועת המטופל, אשר יחמקו מעין המטפל האנושי.  האם הרובוטים יחליפו חלק מפעילות הכח הסיעודי בעזרה בהלבשה, ועזרה בפעילויות יומיומיות אחרות?

הרצאתו של דוד וידר מתומצתת במצגת הבאה:

הבית החכם
הבית החם והחכם היה הפאנל הסוגר של הכנס. זהו נושא חשוב ומעניין, שמעסיק או יעסיק כמעט כל אחד מאיתנו. מה קורה כשאנחנו או יקירינו מזדקנים, ופעולות יומיומיות הופכות קשות לביצוע? מה יקרה בעתיד?
אוכלוסיית העולם מזדקנת – תוחלת החיים עולה ואילו שיעור הילודה יורד. עד 2040 צופים כי שיעור הקשישים בעולם יוכפל ויגיע ל 14%. במדינות המפותחות, לעומת זאת שיעור הקשישים באוכלוסיה יגדל מ- 22 ל- 31 אחוז עד שנת 2040!  הזדקנות העולם מביאה לעליה בשיעור מחלות תלויות גיל כגון דמנציה.

פרופ' יעקב סלונים מאונ' דלהאוזי בקנדה, דר' רינה צביאל -גירשין מהמרכז האקדמי רופין, נתן רוזנברג מפאראלקס חקרים וראובן גרנות מתא טכנולוגיות לקשיש דנו בסוגיה ממספר היבטים.  מהדיון עלו בעיקר שאלות חשובות שצריך ליתן להם פתרונות.

את הפאנל הוביל פרופ' סלונים באופן שמתכתב עם הפאנל הקודם – מומחיות והיתככנות מול שימושיות.  הגורם האנושי והגמישות המתבקשת מול פרדיגמות ידע של מומחים לדבר.  פרופ' סלונים הדגים:  "למה המטפל מתעייף?  כי הוא שואל מה השעה".  הקושי אינו טכנולוגי כי אם נפשי.  ולכן, חוקרי העתיד צריכים לשים תמיד את מומחיותם מול התמונה השלמה.  היישום צריך להיות בחשיבה לטווח ארוך ובצירוף טכנולוגיות.  הפתרונות לא יכולים להיות רק לוגיסטיים משום שהצרכים הינם מנטליים.

אנשים אינם רוצים ללכת לדיור מוגן או בתי אבות.  רוב האנשים רוצים להשאר בביתם, ולשם כך מפתחים טכנולוגיות שאמורות לתמוך בבחירתם זו.

אם מחלות זקנה קשורות גם לשינויים התנהגותיים, האם הבית החכם אמור לבצע מעקב התנהגותי ובכך באופן בלתי נמנע לפגוע בפרטיות?  למרות שאנו חרדים לפרטיותנו, אנחנו חיים בעולם דיגיטלי פולשני העוקב.  אולי ניתן לדמות את המעקב לפרסומות גוגל באינטרנט – גוגל אולי אינה מאחסנת את כל החיפושים שלנו באינטרנט, אולם היא מנטרת אותם ומציעה פתרונות.

הפתרון שהציג דר' גרנות משלב את יתרונות הדיור המוגן עם יתרונות המגורים בבית.  "חיבור" בית קשיש באופן ממוחשב אל נותני פתרונות מסוג זה יאפשר מעקב, תמיכה ועזרה מקצועית במקרה הצורך.  הפתרון המוצע דוחה את המעבר לדיור סיעודי לזמן מאוחר ככל האפשר, ומציע כח עזר לכח אדם לא מקצועי, באמצעות ניטור ומעקב אחר כל תנועה בבית ואחר הנתונים החיוניים של המטופל.

הרצאתו של דר' גרנות מובאית לעיל:

Reuven Granot – The Smart Home as a Support Provider for Elderly People

 

עלינו אלה